ויקהל–פקודי
פרשת ויקהל–פקודי
שמות לה:א–מ:לח
סקירה כללית
בפרשת ויקהל ובפרשת פקודי, תוכנית ה׳ לשכון בקרב עמו חוזרת לקדמותה. באמצעות תפילתו והשתדלותו של משה, ובאמצעות חסדו של ה׳, הברית שהופרה חוזרת ומתחדשת.
מטרתו של ה׳ לשכון בתוך עמו הייתה בסכנה חמורה בעקבות חטא העגל, אבל עכשיו עם ישראל חוזר אל הדרך הנכונה.
העם מביא בנדיבות תרומות רבות לבניית המשכן. האומנים, בהנהגתם של בצלאל ואהליאב, מכינים את כל הדרוש להכנת המשכן ולכוהנים שישרתו בו (שמות לה–לט).
משה מקים את המשכן על פי ציווי ה׳, וכאשר מתחילה עבודת הקורבנות — כבוד ה׳ ממלא את המשכן (שמות מ).
שכינת ה׳ בתוך עמו
צעד ראשון בתוכנית גדולה יותר
כך אומר ה׳:
״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם… וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם״
(ויקרא כו:יא–יב).
זהו יסוד הברית. ה׳ רוצה לשכון בתוך עמו — באותה הדרך שהתהלך עם האדם הראשון בגן עדן (בראשית ג:ח).
בפרשות ויקהל–פקודי אנחנו רואים התקדמות לקראת המטרה הזו. כבוד ה׳ ממלא את המשכן. יש כאן שיקום חלקי של שכינת ה׳, בדומה לנוכחותו של ה׳ בגן עדן.
אבל כשאנחנו קוראים את כתבי הקודש בכללותם, ברור שזהו רק השלב הראשון.
מטרתו של ה׳ איננה רק למלא את המשכן באופן חלקי — אלא:
״כִּי מָלְאָה כָּל־הָאָרֶץ כְּבוֹד ה׳״ (במדבר יד:כא).
שכינת ה׳ בתוך עמו שוב בסכנה
המשכן הפך מאוחר יותר לבית המקדש, שאותו בנה שלמה בירושלים.
גם שם — כבוד ה׳ מילא את בית המקדש (מלכים א ח:יא).
אבל שוב, שכינת ה׳ בקרב עמו הייתה בסכנה.
חטא העגל לא היה אירוע חד-פעמי, אלא תחילתה של היסטוריה ארוכה שלאורכה הפר העם את הברית.
התורה כבר חזתה את חוסר נאמנות העם לברית (דברים לא:טז, כז–כט), והנביאים גם תיארו זאת.
הנביא יחזקאל ראה בחזון כיצד כבוד ה׳ עוזב את בית המקדש (יחזקאל י–יא).
הבית שבו רצה ה׳ לשכון — חרב.
השאלה הגדולה
אם החטא גורם להסתלקות שכינת ה׳,
כיצד תתקיים מטרתו של ה׳ לשכון בתוך עמו, ולמלא את כל הארץ בכבודו?
ה׳ בונה את המקדש המושלם
בחסדו של ה׳, עם ישראל חזר מגלות בבל.
בית מקדש חדש נבנה בימי זרובבל.
אבל הנביא זכריה גילה שבית המקדש הזה איננו הבית האחרון. בוא ישכון ה'
הוא ניבא על דמות עתידית שתבנה מקדש גדול יותר —
אדם שיהיה גם מלך וגם כהן.
הוא ישב על כיסא המלכות של דויד, וכן גם ישמש ככוהן (זכריה ו:יא–יד; תהילים קי).
המתווך המושלם
הנביא ירמיהו אמר שהמלך-כוהן הזה יתקרב אל ה׳ כמתווך.
באמצעותו תתחדש הברית (ירמיהו ל:כא–כב; לא:לא–לד).
זהו המשיח.
מרכזיות הקורבן
הקורבן היה מרכז המשכן.
הוא אפשר את מה שנראה היה בלתי אפשרי —
שה׳ הקדוש ישכון בתוך עמו.
רק לאחר הקרבת הקורבן — כבוד ה׳ מילא את המשכן.
הנביא ישעיהו ניבא שהמשיח ייתן את חייו כקורבן כפרה (ישעיהו נג).
קורבן זה יאפשר שבסופו של דבר הארץ כולה תתמלא בכבוד ה׳.
משכן חי
אנחנו מאמינים שהמשיח הוא ישוע מנצרת, הוא מת, נקבר וקם לתחייה.
דרך המשיח, המשכן אינו רק מבנה — אלא משכן חי המורכב מהעם עצמו.
המאמינים הופכים למשכן חי.
כך נאמר:
״כִּי אַתֶּם הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים״ (השווה קורינתים ב ו:טז; אפסים ב:כ–כב)
ה׳ שוכן בתוך עמו.
ירושלים החדשה
בסופו של דבר, ירושלים תתחדש באופן מושלם.
כך ניבא ישעיהו:
״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה׳ עָלַיִךְ זָרָח…
וְהָיָה ה׳ לָךְ לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ״
(ישעיהו ס:א, יט)
וכך נאמר:
״הִנֵּה מִשְׁכַּן ה׳ עִם בְּנֵי אָדָם, וְשָׁכַן עִמָּהֶם, וְהֵם יִהְיוּ־לוֹ לְעָם״
(התגלות כא:ג)
סוף דבר
זהו המשכן המושלם שהמשיח יבנה.
בירושלים החדשה, שכינת ה׳ לא תסתלק עוד לעולם.
השאלה היא:
האם אתה כבר חלק מן המשכן החי הזה?
