פרשת יתרו
פרשת יתרו (שמות יח:א–כ:כג)
נבחרים למען תכלית
וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ
(שמות י״ט:ו)
משיח בתורה
מדוע דווקא יתרו?
הברית שנכרתה בסיני היא יסוד מכריע בהיסטוריה של עם ישראל. כשם שיציאת מצרים נזכרת שוב ושוב בתורה ובנביאים, כך גם מעמד סיני משמש נקודת מוצא לנאמנות ה׳ ולמחויבות של העם.
לאור זאת, מפתיע לכאורה שלפני רגע כה נשגב מופיע סיפור פשוט—המפגש בין משה לחותנו יתרו. אך מיקומו של סיפור זה איננו מקרי. דווקא כאן נרמזת התכלית העמוקה של ברית סיני.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ — יתרו שמע מרחוק את כל אשר עשה ה׳ לישראל. לאחר שהוא פגש את משה, הוא שמע ממקור ראשון על כל התלאות שעברו על העם ועל הישועה הגדולה של ה׳.
תגובתו של יתרו עמוקה ומרגשת:
“בָּרוּךְ ה׳ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה.”
ולאחר מכן הוא מוסיף:
“עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי־גָדוֹל ה׳ מִכָּל־הָאֱלֹהִים.”
יתרו לא רק משבח—הוא גם מקריב קורבנות לה׳, והקורבנות מתקבלים על ידי אהרן וזקני ישראל. יש כאן רמז ברור לייעודו של עם ישראל: להיות עם שדרכו אומות העולם יבואו להכיר את ה׳.
מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים
ייעוד זה כבר נרמז בהבטחת ה׳ לאברהם:
("וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה")בראשית יב:ג
הבחירה בישראל מעולם לא נועדה להיות היעד הסופי. אהבת ה׳ לישראל משקפת את רצונו להביא ברכה, תיקון וסליחה לעולם כולו.
התורה כולה—מראשיתה ועד סופה—מספרת סיפור אחד: היא מתמקדת ברצון ה׳ לקרב אליו את כל הבריאה. ההבטחות הללו מוצאות את התגמשותן המלאה בדמות המשיח, שקורבנו המושלם פתח את הדרך בשביל כל העמים להכיר את אלוהי ישראל.
תובנה לחיים
אור לגויים
"נָתַתִּיךָ לִבְרִית עָם, לְאוֹר גּוֹיִם")ישעיהו מב:ו(
ישעיהו הדגיש כי מימוש הייעוד הזה של ישראל אינו נובע מכוחו של העם עצמו, אלא מישועתו וכוחו של ה׳. כשאין מי שיתווך—זרועו של ה׳ היא זו שמושיעה (ישעיהו נט:טו–טז).
מכאן אנו לומדים: הגאולה לא נשענת על יכולת אנושית, אלא על החסד הריבוני של אלוהים. אהבת ה׳ היא יסוד התורה כולה—והיא זו שמביאה אור לעולם דרך קורבנו של המשיח.
נוכחות קדושה
מתווך ומזבח
במעמד הר סיני מתגלים שני קווים שמשלימים זה את זה.
מצד אחד—קדושה נשגבה שבני אדם לא יכולים לעמוד בפניה.
מצד שני—רצונו עמוק של ה׳ לשכון בקרב עמו.
כיצד נפתר המתח הזה?
משה הוא המתווך בברית סיני, אבל הבסיס לכך מתגלה בציווי לגבי המזבח:
״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי״
(שמות כ׳:כ״א
הקורבנות פותחים דרך להתקרבות אל ה׳. כך אנו מוצאים גם בישעיהו—רק לאחר שנוגע גחל בוער מן המזבח בשפתיו, חולף הפחד שלו והוא יוצא לשליחותו.
הקורבנות המצווים בתורה מהווים רמז לקורבן המושלם של המשיח, שהוא לבדו מסיר את החטא אחת ולתמיד ופותח דרך חופשית להתקרב אל ה׳ (השווה עברים ט:יג–יד).
סיכום
פרשת יתרו מלמדת אותנו ש:
ה׳ קדוש ונשגב — אבל הוא גם קרוב ורוצה לשכון בקרב עמו
הבחירה בישראל נועדה להביא ברכה לעולם
הגאולה נשענת על חסד ריבוני, לא על כוח אנושי
הדרך אל נוכחות ה׳ נשענת על קורבנות — והיא מצביעה על קורבן המשיח
וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים